אילת טל: חוג רכיבה על אופניים כזירה הפורצת ומשמרת מסרים מגדריים לילדות

שם: אילת טל

אוניברסיטה: חיפה

חוג: חינוך, חברה ותרבות

מנחה לתזה: ד"ר דבורה אילן

דצמבר 2020

מה משך אותך לחקור את התחום של ספורט ומגדר?

ההיכרות שלי עם עולם האופניים, החלה כאמא לספורטאי הישגי באופניים. באותה תקופה שהתחלתי לחשוב על המחקר גם הבת הצעירה שלי רכבה על אופני שטח. בתור ילדה לא ידעתי לרכוב על אופניים. למדתי כשהיית בת 40, ונשאבתי לעולם הזה. הצטרפתי לקבוצה והשקעתי בזה הרבה מאוד זמן 4-5 ימים בשבוע. ואז אמרתי לעצמי שאני חייבת להבין מה זה הדבר הזה.

אחת השאלות שסיקרנו אותי הייתה-מה לומדים כשלומדים לרכוב על אופניים? מעבר למיומנות הטכנית של לדעת להסתדר ולזוז ממקום ממקום, מה עוד לומדים ואיך לומדים, ומה החוויה הגופנית? תמיד הרגשתי שיש פער בין הידע שיש לי על הגוף שלי, לאיך שילדים וילדות רוכבים .

בחוג מתאפשר לילדות לעזור וללמוד אחת מהשנייה. לדוגמא, כאשר לאחת הבנות נפלה השרשרת, וילדה אחרת, צעירה יותר אומרת לה "בואי אני אלמד אותך, אני יודעת לתקן את זה". המדריכה עמדה והסתכלה מהצד ואפשרה להן ללמד אחת את השנייה מבלי להגיד דבר. שתי הילדות הרוויחו. זו שלימדו אותה אמרה לעצמה:”ניסיתי והצלחתי”. ולילדה שמלמדת יש הזדמנות לתת מעצמה למישהי אחרת בקבוצה, לילדה שהיא גדולה ממנה.

תחום המחקר

מאוד רציתי לעסוק בחקר העולם הזה של אופניים מנקודת מבט של נערות ונשים. מאחר ועשיתי את התזה במסגרת החוג לחינוך, התמקדתי במחקר אתנוגרפי שעוסק בהיבטים בספורט האופניים שקשורים יותר לחינוך.

שאלת המחקר

שאלת המחקר איתה יצאתי לדרך הייתה: “איך ילדות הופכות להיות רוכבות?”. עניין אותי לחקור מה ילדות לומדות כשהן לומדת לרכוב על אופניים? מה המרחב הספורטיבי הזה מאפשר להן? מה ואיך הן לומדות על הגוף שלהן? בנוסף רציתי גם להתעסק בפדגוגיה של הוראת הרכיבה . איך מלמדים את הדבר הזה שלכאורה הוא פשוט, אבל כשמנסים להמשיג את החוויה הזו, של להגיע עם הגוף למקום הזה של של שווי משקל ואז לפדל ולזוז ממקום למקום, פתאם אין מילים להמשיג את זה. לא לרוכבים ולא לחוקרים.

שיטת המחקר

כאנתרופולוגית, לא יצאתי עם השערות מחקר. להיפך, המטרה היא לצאת כמה שיותר נקיים, ריקים, סקרניים, על מנת לתת לשטח ללמד אותנו. ביצעתי מחקר אתנוגרפי שהתבסס על תצפית משתתפת ארוכה. הצטרפתי לחוג רכיבה על אופניים שהמשתתפות בו היו ילדות בנות 8-10. רכיבת השטח הוא ספורט מאוד מפותח בארץ. בעיקר עוסקים בו גברים, והרבה פחות נשים וילדות. אין הרבה קבוצות חד מגדריות. זו הייתה קבוצה ייחודית. היו במועדון גם קבוצות מעורבות ששם הילדות היו המיעוט.

רכבתי עם הילדות יום בשבוע במשך שנה. הייתי חלק מהחוג. בנוסף ביצעתי ראיונות עומק עם המדריכה (נערה צעירה שליוותה את החוג) והמאמנת, שהייתה גם בעלת מועדון הרכיבה. בסוף השנה ביצעתי קבוצת מיקוד עם הילדות.

תובנות מרכזיות מהמחקר

1.שיטת הלימוד לרכיבה על אופניים, מאפשרת לילדות מרחב למידה התנסותית מניסוי וטעייה

מרחב של בנות בלבד מאפשר למידה חוויתית מתוך ניסוי ולמידה מטעויות. הזדמנות לטעות ולתקן מבלי להרגיש מושפלת. יש המון דגש על למידה מהחברות לקבוצה. חלק משיטת הלמידה של המאמנת היא לעצור ולהגיד לילדות "בואו תסתכלו ותגידו מה יכולתן ללמוד על הגוף שלה מהדרך שבה היא עשתה את זה? אתן רוצות לשאול אותה שאלות?" המדריכה עוצרת את הקבוצה, בעיקר בנקודות בהן הילדות מראות פחד. היא שואלת: “מי לא מפחדת והייתה רוצה להדגים? להתנסות ראשונה?” ואז מתקיים דיון סביב ההדגמה. אלו דברים שמדברים עליהם תאורטית בחינוך הבלתי פורמאלי, אבל כאן, בניגוד להרבה מסגרות אחרות, זה מיושם הלכה למעשה על ידי המאמנת .

בזמן הרכיבה הילדות חוות באופן אחר את מה שהן חושבות על הגוף שלהן, איך שהן צריכות להציג גוף, איך שהגוף שלהן נשפט. גם באיך שהן מדברות על הגוף ומה שהן מאפשרות לעצמן. זו הזדמנות כמעט חד פעמית עבור ילדות לחוות את הגוף כחזק,מסוגל, מתפתח, עוצמתי, מאובק.

2.רכיבת השטח מאפשרת לילדות הזדמנות לחוות את הגוף שלהן באופן אחר, שאינו מתאפשר במקומות אחרים

בזמן הרכיבה הילדות חוות באופן אחר את מה שהן חושבות על הגוף שלהן, איך שהן צריכות להציג גוף, איך שהגוף שלהן נשפט. גם באיך שהן מדברות על הגוף ומה שהן מאפשרות לעצמן. זו הזדמנות כמעט חד פעמית עבור ילדות לחוות את הגוף כחזק,מסוגל, מתפתח, עוצמתי, מאובק. לפרפורמנס של רוכבת הרים יש סוג מאוד מסויים של אסתטיקה. למשל הן ניהלו דיאלוג וחיזקו אחת את השנייה סביב הסיפור של לרכוב עם הלשון בחוץ. הן אמרו שלא רק שזה בסדר לרכוב עם הלשון בחוץ, להיפך זה דבר חיובי. זה אומר שאת ספורטאית, שנתת את כולך ,שקשה לך, שאת מתאמצת. בעיניהן זה חיובי.

3.לילדות יש הזדמנות ללמוד ולתמוך אחת בשנייה בקבוצה רב גילאית

בחוג מתאפשר לילדות לעזור וללמוד אחת מהשנייה. לדוגמא, כאשר לאחת הבנות נפלה השרשרת, וילדה אחרת, צעירה יותר אומרת לה "בואי אני אלמד אותך, אני יודעת לתקן את זה". המדריכה עמדה והסתכלה מהצד ואפשרה להן ללמד אחת את השנייה מבלי להגיד דבר. שתי הילדות הרוויחו. זו שלימדו אותה אמרה לעצמה:”ניסיתי והצלחתי”. ולילדה שמלמדת יש הזדמנות לתת מעצמה למישהי אחרת בקבוצה, לילדה שהיא גדולה ממנה. שיטת הלימוד והקבוצה הרב גילאית מאפשרת קבוצה תומכת ולא היררכית. המדריכה אמרה על הרגע הזה שהוא יקר ערך, וקורים שם הרבה רגעים כאלה. מרגש לראות איך הן תומכות אחת בשנייה. הן אומרות על עצמן: "כל אחת מאיתנו טובה במשהו: היא טכנית, היא טובה בעליות, לה מצב רוח טוב, הבגדים שלה מצחיקים." יש משהו מאוד חיובי בקשר ביניהן. הן מדברות על כך שהן בגילאים שונים והן לא היו חברות אילולא היו רוכבות ביחד.

4 .שיעתוק של מסרים מגדריים, והסתירה בין ספורט לנשיות

במהלך המחקר פגשתי גם במסרים מגדריים המתנגשים עם המסר שמרחב הרכיבה פתוח ובטוח עבור ילדות. השפה של המאמנת מעבירה לילדות מסר שהגוף שלהן הוא גוף פגיע שצריך לשמור עליו ולהגן עליו. זה חזר על עצמו בשימוש הרחב במילה “לאבטח”. במחקר קראתי לזה שיח של זהירות ופגיעות שבעיני מקטין ומחליש את הילדות ומעכב את הבטחון והתעוזה שהן רוכשות במהלך הרכיבה. אמירה כגון “רק שלא תישרטו, הכי חשוב שתחזרו שלמות” מעכבת אותן מהתנסויות מאתגרות. רכיבת אופני הרים דורשת גם אומץ, תעוזה, אסרטיביות ומסרים של זהירות, אבטחה ועידון הם מסרים סותרים. הילדות הרוכבות מסבירות את המסרים האלו לעצמן בצורה שונה. הן אומרות “המאמנת לא מרשה לנו לעשות את זה ואת זה, וראינו את הבנים עושים. אבל עלינו היא שומרת. לנו היא לא מרשה , לנו היא תיתן דברים אחרים”. כדי להכיל את הסתירה שיתכן שהן חוות הן אומרות “עלינו היא שומרת”.

באחד האימונים המאמנת ניסתה ללמד אותן לעבור מעל מכשול של גינת סלעים כדי לתרגל מכשולים שנמצאים בשטח באופן טבעי. ברכיבת שטח צריך להתגבר על האינסטינקט הטבעי, שהוא לעצור אל מול המכשול. ברכיבה כשאת מפדלת ללא הפסקה את עוברת את המכשול ומתגברת על המכשול הזה.

ואז היא שואלת אותן שאלה: “מה צריך לעשות כדי לעבור מכשולים?” וכדי שיבינו שהן צריכות להמשיך לפדל ולרכוב היא מציגה להן דימוי: “אם אתן הולכות ברחוב חשוך ומישהו עוקב אחריכן. אז מה אתן עושות? האם אתן עוצרות לשתות קולה, או שאתן בורחות כמה שיותר מהר?” והן כמובן עונות לה “ברור שנברח”. והיא אומרת להן “זה מה שאנחנו צריכות לעשות כדי להתמודד עם מכשולים-לברוח מהם.“

ברמת המיומנות לעבור מיכשולים יתכן והילדות הרוכבות למדו להתמודד עם מיכשול, אבל בעיני יש פה הבניה של פחד. היא משתמשת בדוגמא הזו כדי ללמד אותן להמשיך לפדל אבל היא מפגישה אותן עם חוויה שהיא מאוד רחוקה מהווי החיים של ילדות בנות 8-10 מסביבה כפרית. זו ההבניה שנעשית בגיל מאוד צעיר לכולנו כנשים, שאנחנו צריכות לפחד, ולפחד על הגוף שלנו. המסר הזה מועבר כאן בלי להגיד אונס, פגיעה מינית, אלימות. ובאופן לא מודע, במרחב ספורטיבי ומעצים מועבר לילדות צעירות מסר שהעולם מפחיד, שהן צריכות להזהר. זה אכן העולם שלנו כנשים שמתווך דרך המאמנת, ועובר לילדות צעירות שלא חוו את החוויה הזאת. שמעתי גם מאמנים אחרים שהסבירו ש”צריך לשמור על בנות, שלא ייפלו ויחבלו”. הילדות מקבלות מסרים סותרים ומורכבים- המסר שאת צריכה לברוח הוא מסר מקטין ומחליש בעיני, מול זה שכספורטאית מול מכשול את צריכה להפגין אומץ ותעוזה. סתירה נוספת ראיתי כאשר נאמר לרוכבות "אם נופלים אז קמים, ובאותו יום המאמנת יכולה להגיד להן “רק שאני לא אחזיר אתכן הביתה עם שריטה. ההורים שלכן יתלו אותי“.

הילדות מקבלות מסרים סותרים ומורכבים- המסר שאת צריכה לברוח הוא מסר מקטין ומחליש בעיני, מול זה שכספורטאית מול מכשול את צריכה להפגין אומץ ותעוזה.

5.פיתוח תחושת מסוגלות

חוג הרכיבה מאפשר לילדות פיתוח תחושת מסוגלות. לעיתים כשהילדות עושות משהו, שהן לא מאמינות שהן מסוגלות להצליח בו, הן אומרות לעצמן: “אני לא אצליח”. הייתה ילדה צעירה ומוכשרת שכל הזמן אמרה “את זה אני לא יכולה, אני בטוח לא אצליח”. כיון שלא ויתרו לה היא ניסתה והצליחה, ומרוב התרגשות היא הייתה זורקת את האופניים ומחבקת את המדריכה כי היא הצליחה. האושר שאיתו הן היו חוזרות, השמחה הזאת, בעיני זה באמת דבר מדהים. לילדות מתאפשר הרבה פחות מבנים להיות באופן חופשי בחוץ. והרכיבה מאפשרת את זה. להיות במרחב , בטבע בשטח, להתלכלך בבוץ. חוויה שנתפסת יותר טבעית עבור הבנים כשהם יוצאים לשטח מתאפשרת לילדות בחוג הרכיבה, ובעיני זה אחד הרווחים של הבנות בחוג.

טיפ למגרש

הפדגוגיה של הוראת הרכיבה היא מורכבת, והופכת להיות מורכבת יותר כשהמאמנים והמדריכים הם חסרי וחסרות חינוך פמיניסטי מגדרי. הם לא קיבלו את זה, לא שמעו על זה, ולא חושבים וחושבות על זה. אני חושבת שצריך להדריך את המדריכים/ות והמאמנות/ים בחינוך מודע מגדר שעוסר במסרים המגדריים הסמויים והגלויים שהם מעבירים . רק כשנעביר את המסרים האלו למודעות, נוכל לייצר איזשהו שינוי. לתרגם את החוויה של הרכיבה למסרים שמשדרים לילדות כח ויכולת.